פעם לפני הרבה שנים מישהו שאל אותי שאלה:

"הרב, מה הכי מחזק אותך? ומצד שני ממה אתה מתחזק"?

אמרתי: "התשובה היא לכאורה אותה תשובה אבל בעלת עקרון אחד ויחיד…

"ללכת לבית העלמין, לפעמים, להתפלל"…

"מה……!". הזדעק בן שיחי, מה יש לך לעשות שמה? משעמם לך בחיים?

עניתי, "דע מאין באת ולאן אתה הולך",,,,. והמבין יבין…

"הרבה אנשים היו כאן בעולם הזה, חלקם עובדי ה' באמת בכל לבבם ובכל כוחם, אבל לא כל אחד ידע לקחת את נקודת העשייה בחיים, ולמנף אותה מה שגרם לו לרכוש את כוח ההתבוננות על כל דבר ודבר בחיים.

הבה ונראה את פרשת השבוע שלנו..

התורה מצווה אותנו בפרשתנו את הציווי הנפלא של מאה ברכות:

"ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה וכו'" (י,יב)

ומצאנו בילקוט שמעוני (רמז תתנה): "ועתה ישראל מה', קרי בי-ה מאה, אלו מאה ברכות, מכאן היה ר' מאיר אומר: חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום".

ואכן מדוע חז"ל כל כך שיבחו בדווקא את המספר מאה? מדוע לא ציינו חז"ל בדווקא כל מספר אחר הקשור לברכות?

ואכן למעיין בספר "תפארת שמשון" לגאון ר' שמשון דוד פינקוס זצוק"ל יוכל להבין את הדברים בצורה נפלאה ביותר:

 "המספר מאה מסמל את שיא השלימות. עשר הוא מספר שלם – "בעשרה מאמרות נברא העולם (אבות פ"ה מ"א), ונתינת התורה הייתה  בעשרת הדברות. אולם המספר מאה מורכב מעשר כפול עשר – שזהו ה"עשר" השם גם בעומק, כידוע, ולכן מאה זו שלימות גמורה".

ועוד ממשיך הרב: 

"כאשר נוצר חרון אף נוראי וכל יום מתו מאה בחורים מישראל, היה צורך בתקנה מהירה שתשכך מעט את חרון האף ששרר אז בעולם, לכן תיקן דוד המלך ע"ה לומר מאה ברכות בכל יום, כי זהו צורת ההתקשרות בין עם ישראל להקב"ה. כביכול 'מתחילים לדבר עמו'!

מאה הברכות מפוזרות בכל תחומי החיים. הקב"ה נותן לך תפוח? תאמר "תודה"! תברך "ברוך אתה ה'… בורא פרי העץ". האם קבלתם פעם מצלמה יקרה? לכל אחד מאיתנו יש מצלמה יקרה לאין ערוך ומשוכללת לאין שיעור – העין. אם רוצים אתם להעריך את העיניים, בפעם הבאה שתלכו ברחוב, תעצמו את העיניים במשך עשר שניות, ואז כשתפקחו אותן ותביטו סביבכם, תראו כמה נפלאות הן וכו'".

והמסר מדבריו נפלא – לפעמים כשיש חרון אף ה' בעולם, ואנו רואים כל מיני מקרים שמוזרים מאוד "לעינינו בלבד", אנו מנסים לשאול אפילו בלב, "ריבונו של עולם למה?" למה זה קורה? למה דברים לא יכולים לקרות אחרת? זה רק אנחנו שואלים, כי אחרי הכל אנחנו לא מבינים את הנהגת הבורא, ולכן בא דוד המלך ע"ה ולימד אותנו ברגע שיש חרון אף ה' בעולם, הדבר היחיד שיוריד רחמים על העולם זה הקפדה על מאה ברכות כמו שהעיד רבינו האריז"ל לתלמידו המהרח"ו שאת כל רוב ידיעותיו בתורה השיג בגלל הקפדתו על ברכות הנהנין.

ואכן בבית המדרש "קויתי ה'", בעיר אופקים, מוצבת לה אנדרטת זכרון על הקיר להאי חסידא ופרישא הגה"צ ר' שמשון דוד פינקוס זצוק"ל, שנספה בתאונת דרכים מחרידה יחד עם רעייתו וביתו

 וכך כתוב שם: "כאן התפלל כבן המתחטא לפני אביו"!

רק המילים הללו מחזקות!

מתי אנו נגיע לדרגה הזו, שכשאנו מתפללים, או עושים כל איזה היא מצווה אחרת שבאמת יכולה להועיל לנו רבות בחיים, אנו מתחטאים לפני הקב"ה כבן לפני אבא? האם הרגשנו את זאת בכל נימי נפשנו? כשאנו מברכים ברכה, הרגשת בלב עמוק עמוק את ההרגשה בזכות מי אתה מברך על התפוח או הגלידה שאתה מחזיק בידך כרגע? ולמה יש תפוח שהוא בצבע ירוק או אדום? למה הבננה צהובה? 

תחשבו על זה…

בואו ונראה יחד מעשה נפלא (תפארת שמשון דברים עמוד קסח)

"פעם יהודי בירך ברכת המזון ליד מרן החפץ חיים זצ"ל ואמר במהירות את ברכת "הוא הטיב, הוא מטיב… לעולם אל יחסרנו" (ברכת המזון של אחינו בני אשכנז). אמר לו החפץ חיים: "האם אתה יודע שביקשת כעת חמש עשרה דברים"?

אותו יהודי התפלא, והחפץ חיים מנה לו את הדברים: "ביקשת מהשם יתברך "חן" – שתמצא חן בעיני אנשים, ולא תיראה מגוחך בעיניהם. אחרי כן ביקשת "חסד ורחמים", ו"רווח" – שיהיה לך מקום ברווח ולא תהיה בצפיפות. "הצלה" – כמה פעמים הילדים שלנו עוברים את הרחוב ביום… "והצלחה" – הולכים ללמוד היום, שתהיה הצלחה בלימוד. "ברכה ישועה, נחמה, פרנסה וכלכלה ורחמים וחיים ושלום וכל טוב".

לשים לב! שבעז"ה נזכה גם אנחנו להתחזק בזה הרבה בס"ד!

שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!

המאמר נכתב לרפואת:

בני יקירי יונתן בן ספיר רעיה הי"ו.

מו"א דוד בן שמחה הי"ו.

מ"א יפה בת זוהרה תחי'.

בתושח"י.